אילו טעויות בסת״ם אפשר לתקן ואילו לא?

ההבדל המרכזי הוא בין ספר תורה לבין תפילין ומזוזה. בספר תורה אפשר לתקן טעויות רבות: להוסיף מילה שנשמטה, לגרור אות מיותרת ולתקן אות פגומה. בתפילין ובמזוזה חובה לכתוב כסדרן, כלומר לפי סדר הטקסט, ולכן אות שנשמטה אין לה תיקון, ותיקון של אות שנכתבה שלא כתיקונה, אחרי שכבר נכתב מה שאחריה, פוסל. בכל הסוגים, את השמות שאינם נמחקים אסור למחוק.

בקצרה

• בתפילין ובמזוזה: אות חסרה אין לה תיקון, משום שהוספתה היא כתיבה שלא כסדרן.
• אות מיותרת בתחילת מילה או בסופה אפשר לגרור; באמצע מילה, לא.
• אותיות נוגעות שצורתן נשמרה מותר להפריד.
• בספר תורה מותר לתלות מילה שנשמטה בין השורות, ותיקונים רבים אפשריים.
• את השמות הקדושים אסור למחוק, ולכן טעות בהם מגבילה מאוד את התיקון.

למה תפילין ומזוזה שונות

השולחן ערוך פוסק שאם נמצאה בפרשיות התפילין אות חסרה, ״אין לו תקנה״, משום שאז הן כתובות שלא כסדרן, והן פסולות, שנאמר ״והיו״, כלומר ״בהווייתן יהו״ (אורח חיים, סימן ל״ב, סעיף כ״ג). במזוזה נפסק בדומה: כתבה שלא על הסדר, אפילו שכח לכתוב אות אחת, פסולה ואין לה תקנה (יורה דעה, סימן רפ״ח, סעיף ג׳).

הרמב״ם מנסח את ההבדל בבירור: בספר תורה, מי ששכח שם או מילה תולה אותם בין השורות, אבל במזוזה ובתפילין אין תולים אפילו אות אחת, אלא מי ששכח אפילו אות אחת גונז את מה שכתב וכותב אחרת (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק א׳, הלכה ט״ז).

מה בדרך כלל אפשר לתקן, ומה לא

הנתונים על תפילין ומזוזה הם מן השולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל״ב, סעיפים כ״ג וכ״ה. שם נאמר שאות שנכתבה שלא כתיקונה, למשל רגל ה״א או קו״ף שנוגעת בגג, ותוקנה אחרי שנכתב מה שאחריה, פסולה משום שלא כסדרן; אבל הפרדת אותיות דבוקות שצורתן עליהן מותרת, ״דכיון שהאות צורתה עליה כשמפרידה מחבירתה לא הוי ככותב״. בספר תורה נפסק שמילה שנשמטה אפשר לתלות בין השורות (יורה דעה, סימן רע״ו, סעיף א׳), ושכאשר גוררים אות מיותרת מרחיבים מעט את האותיות שלפניה ושאחריה, כדי שלא ייראה רווח באמצע המילה (סימן רע״ט, סעיף ד׳, ברמ״א). אבל כשהטעויות מרובות מאוד, יש מקרים שבהם הספר נגנז במקום להיות מתוקן (שם). השורות על ספר תורה בטבלה הן תיאור כללי, ובפועל המגיה בודק כל מקרה לגופו.

השמות הקדושים

בכל כתבי הסת״ם אסור למחוק אפילו אות אחת מן השמות שאינם נמחקים (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רע״ו, סעיף ט׳). לכן:

• שם שנשכח כולו בספר תורה תולים בין השורות. אבל אם מקצת השם בשורה ומקצתו תלוי, הספר פסול (שם, סעיף ו׳).
• טעות בשם עצמו: בגמרא (מנחות ל׳ ע״ב) מובאות כמה דעות כיצד מתקנים. אחת מהן היא שמסלקים את כל היריעה וגונזים אותה. בפועל, תיקון של טעות כזו מוגבל מאוד, ולעתים הוא מחייב החלפת יריעה שלמה. ההכרעה בכל מקרה היא של מגיה מומחה.
• שם שנכתב בלי כוונה לקדושת השם, בספר תורה, פסול (שם, סעיף ב׳). פגם כזה אינו נראה על הקלף, והוא נשען על נאמנות הסופר.

מה המשמעות המעשית

• בתפילין של ראש, כל פרשה כתובה על קלף נפרד (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ל״ב, סעיף ב׳). לכן פרשה פסולה שאין לה תיקון מחליפים, ושאר הפרשיות יכולות להישאר אם הן כשרות.
• בתפילין של יד כל הפרשיות על קלף אחד (שם), ולכן פסול שאין לו תיקון מחייב בדרך כלל להחליף את הקלף כולו.
• במזוזה מדובר בקלף אחד, ופסול שאין לו תיקון פירושו מזוזה חדשה.
• בספר תורה מתקנים, ועד שהספר מוגה אין להשהות אותו בלי תיקון יותר משלושים יום (יורה דעה, סימן רע״ט, סעיף א׳).

ממה להיזהר

• לתקן לבד. תיקון שגוי בתפילין ובמזוזה עלול לפסול פריט שהיה ניתן להצלה.
• להניח ש״המחשב מצא, הסופר יתקן״. לא כל ממצא ניתן לתיקון. ראו בדיקת מחשב לעומת בדיקה אנושית.
• לזרוק פרשה פסולה. פרשיות פסולות נגנזות.

מתי לשאול רב

כל ממצא בפריט מסוים, ובעיקר כשמדובר בשאלה אם לתקן או להחליף, מכריע מגיה מומחה, ובמקרה הצורך רב.