אות שדהתה או נסדקה — האם הסת״ם עדיין כשר?

תלוי בפגם. אות שהדיו שלה דהה מעט, אבל רישומה ניכר והיא נקראת כראוי, יכולה להיות כשרה, ולפי השולחן ערוך מותר אף להעביר עליה קולמוס כדי לחזק אותה. לעומת זאת, אות שנפסקה, שנקבה או שהתקלפה עד שצורתה השתנתה, עלולה לפסול את התפילין, את המזוזה או את ספר התורה עד שיתוקן. ההכרעה היא של מגיה שבודק את הקלף מקרוב. דף זה מסביר את העקרונות, ואינו מחליף בדיקה.

בקצרה

• הכלל: אות צריכה להישאר בצורתה ולא להידמות לאות אחרת.
• דהייה קלה, כשהאות עדיין נקראת: מותר לחדש, ואין בכך פסול של ״שלא כסדרן״.
• אות שנפסקה אחרי הכתיבה: לעתים מכריעים בשאלת תינוק.
• דיו שהתקלף לגמרי, או צורה שהשתנתה בבירור: חמור יותר, ולעתים אין תיקון.
• לחות, חום וזיעה הם הגורמים הנפוצים. כשרואים פגם, מראים למגיה.

הכלל הבסיסי

בהלכות ספר תורה נפסק שצריך ״שלא תפסל צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת, בין בעיקר הכתיבה, בין בקרע, בין בנקב שניקב בה, בין בטשטוש״ (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רע״ד, סעיף ה׳). כלומר, לא רק טעות בשעת הכתיבה פוסלת: גם פגם שנוצר אחר כך, אם הוא פוגע בצורת האות.

אות שדהתה

השולחן ערוך פוסק שאותיות ומילים ״שנמחקו קצת״, אם רישומן ניכר כל כך שתינוק שאינו חכם ולא טיפש יכול לקרוא אותן, מותר להעביר עליהן קולמוס כדי לחדש את הכתב, ואין בכך כתיבה שלא כסדרן (אורח חיים, סימן ל״ב, סעיף כ״ז).

המשנה ברורה מסביר את ההבדלים בין מצבים שונים (שם, ס״ק קכ״ח):

השורה האחרונה היא דוגמה לכך שגם בפוסקים יש מחלוקות בתחום הזה. מי שמכריע בפריט מסוים הוא המגיה או רב.

אות שנסדקה או נפסקה

כשאות נפסקה (הרמ״א מפרש שמדובר באותיות הפשוטות, כמו וי״ו וזי״ן), השולחן ערוך מביא את שאלת תינוק: אם ילד שאינו חכם ולא טיפש קורא אותה נכון, היא כשרה; ואם לא, פסולה. הרמ״א מוסיף שני סייגים: אם רואים שלא נשארה צורת האות כתיקונה, היא פסולה גם אם התינוק קורא אותה; וההכשר נאמר רק כשהאות נכתבה בכשרות ונפסקה אחר כך (סימן ל״ב, סעיף ט״ז). ראו מה זה שאלת תינוק.

נקב בקלף

נקב שנוצר אחרי הכתיבה בתוך חלל של אות, למשל בתוך ה״א או מ״ם, אינו פוסל לפי השולחן ערוך, אף שהוא מביא שמן הירושלמי משמע שגם מבפנים צריך שתהיה האות מוקפת קלף. נקב ברגל של ה״א כשר אם נשאר ממנה שיעור מסוים, ואם לא, פסול (סימן ל״ב, סעיף ט״ו). השיעורים מפורטים שם, וזו בדיוק עבודתו של המגיה.

מתי בודקים

• תפילין שהוחזקו בכשרות אינן צריכות בדיקה מעיקר הדין (אורח חיים, סימן ל״ט, סעיף י׳). המשנה ברורה מוסיף שנכון לבדוק אותן מפני שהן מתקלקלות מן הזיעה, ושאם נרטבו או שנקרע חיפוי הבתים, בודקים מיד (שם, ס״ק כ״ו).
• מזוזה של יחיד נבדקת פעמיים בשבע שנים (יורה דעה, סימן רצ״א, סעיף א׳). ראו כל כמה זמן בודקים מזוזות.
• ספר תורה: כשמתעורר חשש, למשל אחרי חשיפה ללחות או לחום, מקובל להראות אותו למגיה.

ממה להיזהר

• לחדש לבד אות שדהתה. ההבחנה בין מה שמותר לחזק לבין מה שנחשב כתיבה חדשה, ובתפילין ובמזוזה שלא כסדרן, דורשת מומחה.
• לשפוט מבחוץ. בתפילין הפרשיות סגורות בתוך הבתים, ולא רואים את הכתב בלי לפתוח.
• אחסון לקוי. מקום לח או חם מאיץ דהייה, סדקים והתקלפות.

מתי לשאול רב

כשמגיה מוצא אות פגומה ומתלבט אם היא כשרה, אם מותר לתקנה או שצריך להחליף את הפרשה, ההכרעה היא שלו, ובמקרה הצורך של רב.