מה עושים כשמוצאים טעות בספר תורה באמצע הקריאה?

כשנמצאת בשעת הקריאה טעות של ממש בספר התורה, נפסק בשולחן ערוך שמוציאים ספר תורה אחר, מתחילים ממקום שנמצאה הטעות, ומשלימים את מספר העולים יחד עם אלה שכבר קראו בספר המוטעה (אורח חיים, סימן קמ״ג, סעיף ד׳). הפרטים תלויים בסוג הטעות ובשלב שבו נמצאה, ויש בהם מחלוקות. לכן ההכרעה במקום היא של רב הקהילה או הגבאי, ולא של המתפללים.

בקצרה

• לא כל אי־התאמה היא ״טעות״ שמחייבת להוציא ספר אחר.
• בטעות של ממש מוציאים ספר אחר וממשיכים ממקום הטעות.
• העולים שכבר קראו בספר המוטעה נמנים, ואין חוזרים לראש הקריאה.
• טעות שנמצאה באמצע עלייה: נחלקו המחבר והרמ״א מה עושים בברכות.
• את הספר שנמצאה בו הטעות מעבירים לתיקון בידי סופר.

איזו טעות מחייבת להוציא ספר אחר

הרמ״א כותב שמוציאים ספר אחר ״דוקא שנמצא טעות גמור״. על חסרות ויתרות, מילים שנכתבו מלא במקום חסר או להפך, ״אין להוציא אחר״, מפני ״שאין ספרי התורה שלנו מדויקים כל כך שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר״ (שם, ברמ״א). הרמ״א עצמו מציין שבעניין זה נחלקו הפוסקים: יש שפסקו שאין מוציאים ספר אחר כלל, והבית יוסף פסק שמוציאים אפילו בגלל חסרות ויתרות. החילוק בין טעות גמורה לחסרות ויתרות הוא הכרעתו של הרמ״א ביניהם (משנה ברורה, ס״ק כ״ח). לכן בספק כזה ההכרעה היא של רב הקהילה.

המשנה ברורה מפרט (סימן קמ״ג, ס״ק כ״ה–כ״ז):

• טעות גמורה: מילה או אות חסרה או יתרה, מילה שנכתבה כפי שהיא נקראת ולא כפי שהיא כתובה במסורה, פרשה פתוחה במקום סתומה או להפך, אות שנכתבה במקום אות אחרת (כמו ד׳ במקום ר׳), ואות שנדבקה לחברתה כך שצורתה השתנתה.
• חסר ויתר שאינו משנה: ו׳ או י׳ שחסרה או נוספה בלי שינוי במבטא או במשמעות, אינה סיבה להוציא ספר אחר. אבל אם השינוי נשמע בקריאה או משנה את העניין, מוציאים ספר אחר.
• פרטים שאינם סיבה להוציא ספר אחר: שינוי באותיות הגדולות והקטנות שנמסרו במסורה, נקודות שחסרות מעל אותיות מסוימות וכדומה.
• אות דהויה: אם רישומה ניכר, כך שתינוק שאינו חכם ואינו טיפש יכול לקרוא אותה, אין צריך להוציא ספר אחר.

המשנה ברורה מסכם כלל: כל מה שמפורש בהלכות ספר תורה שהוא פוסל, מוציאים בגללו ספר אחר; ודבר שנחלקו בו הפוסקים, יש להקל לעניין קריאת התורה ולא להוציא ספר אחר (ס״ק כ״ה). הוא מוסיף שיש עוד מקרים רבים, וזו אחת הסיבות שהשאלה נשאלת את מי שבקי בהלכות.

מה עושים בקריאה עצמה

המשנה ברורה מסביר את הרקע: לדעת רוב הפוסקים ספר שיש בו טעות פסול לקריאה, אבל בדיעבד סומכים על הפוסקים שמכשירים, ולכן מה שכבר נקרא אינו חוזר (ס״ק י״ג). הוא מוסיף שבמקום שיש מנהג קבוע לנהוג אחרת בעניין הברכות, אין לשנות אותו, ומפרט מקרים מיוחדים כמו מפטיר וימים שבהם קוראים בשני ספרים (ס״ק כ׳, כ״ג). מכאן שגם השאלה ״האם העולה מברך שוב״ אינה אחידה בכל הקהילות.

מתי לשאול רב

• כשאין בבית הכנסת ספר תורה כשר אחר. בעניין זה מביא הרמ״א שתי דעות, אם קוראים בספר המוטעה בברכה או לא, והמשנה ברורה מאריך בפרטים.
• כשלא ברור אם מדובר בטעות של ממש או בחסר ויתר שאינו משנה.
• כשהטעות נמצאה בקריאת מפטיר או ביום שקוראים בו בשני ספרים.

מה עושים בספר אחרי התפילה

נפסק שספר תורה שאינו מוגה אסור להשהות אותו יותר משלושים יום, ״אלא יתקן או יגנוז״ (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רע״ט, סעיף א׳). בפועל מעבירים את הספר למגיה או לסופר, שבודק את הטעות ומתקן אותה לפי ההלכה. את ההחלטה אם לקרוא בספר עד שיתוקן מקבל רב הקהילה.