איך מגלגלים מזוזה ולמה בכיוון מסוים?

גוללים את המזוזה מסוף השורות לתחילתן, כלומר משמאל לימין, כך שמי שפותח אותה יקרא מיד מתחילת השורה. כך כותב הרמב״ם, ובשולחן ערוך נאמר: "כורכה מסופה לראשה מאחד כלפי שמע". בסיום הגלילה תחילת הפרשה, המילה "שמע", נמצאת בצד החיצוני של הגליל. הכתב עצמו פונה פנימה, ובגב הקלף, שפונה החוצה, נהוג לכתוב אחד משמות ה׳.

בקצרה

• גוללים מסוף השורה לתחילתה, משמאל לימין (רמב״ם, פרק ה׳, הלכה ו׳).
• "כורכה מסופה לראשה מאחד כלפי שמע" (שולחן ערוך, יורה דעה רפ״ח, י״ד).
• "שמע", כלומר סוף הגלילה, פונה כלפי חוץ (רפ״ט, ו׳).
• בגב הקלף נהוג לכתוב אחד משמות ה׳, כך שייראה מבחוץ (רפ״ח, ט״ו).
• בתוך הפרשיות עצמן אסור להוסיף דבר.

איך גוללים

הרמב״ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ה׳, הלכה ו׳) כותב: "גוללין אותה מסוף השיטה לתחילתה עד שתמצא כשיפתח הקורא לקרות יקרא מראש השיטה לסופה". שיטה פירושה שורה. בעברית שורה מתחילה בימין ומסתיימת בשמאל. לכן מתחילים לגלול מהשוליים השמאליים של הקלף ומתקדמים לכיוון ימין.

בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן רפ״ח, סעיף י״ד) הדין מנוסח בקצרה: "כורכה מסופה לראשה מאחד כלפי שמע". כשהגלילה מסתיימת, החלק הימני של הקלף, שבו מתחילות השורות, נמצא בשכבה החיצונית. מי שפותח את הגליל רואה מיד את תחילת השורות.

השוליים בתחילת הקלף

השולחן ערוך (רפ״ח, א׳) כותב שבתחילת הקלף משאירים מקום "כדי לגול אותה אחר שתכרך". בפתחי תשובה (רפ״ח, ס״ק ב׳) מובא בשם שבות יעקב שרוב הפוסקים סוברים שאין צורך בכך, ושסופרים רבים אינם משאירים שוליים כאלה. זו שאלה של הסופר, לא של הקונה.

לאיזה צד פונה "שמע"

בשולחן ערוך (רפ״ט, ו׳) נאמר: "ויכוין שיהא שמע דהיינו סוף הגלילה לצד חוץ". ערוך השולחן (רפ״ט, י״ח) מסביר שהכוונה לעובי המזוזה: הצד החיצוני של הגליל פונה לאוויר הפתח ולא לקיר.

זה עניין אחר מהוראת הרמ״א על אלכסון, שבו "ראש המזוזה" נוטה לצד פנים. ערוך השולחן (שם) מבחין בין השניים: אחד עוסק בצד שאליו פונה הגליל, והשני בכיוון שבו המזוזה נוטה לאורכה.

מה כתוב בגב הקלף

השם שבגב

השולחן ערוך (רפ״ח, ט״ו) כותב: "אסור להוסיף בה מאומה אלא שמבחוץ כותבין" אחד משמות ה׳, שם בן שלוש אותיות, כנגד המילה "והיה" שבפנים. הרמ״א מביא שיש אומרים לכתוב אותו כנגד הרווח שבין שתי הפרשיות, "וכן נוהגין". הרמב״ם (פרק ה׳, הלכה ד׳) כותב שזה "מנהג פשוט", ו"אין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ".

החלון בבית המזוזה

הרמ״א (שם) מוסיף שנוהגים להשאיר "נקב בקנה" כנגד השם, "שיהא נראה מבחוץ". זה המקור לחלון הקטן שיש בבתי מזוזה רבים. לכן כשמכניסים את הקלף לבית, נוהגים לכוון את השם מול החלון.

צירוף האותיות

הרמ״א (שם) מביא מנהג נוסף: לכתוב מבחוץ צירוף של שלוש מילים בצופן, שבו כל אות מוחלפת באות שאחריה באלף־בית, כנגד שלוש מילים מהפסוק הראשון. האותיות נכתבות הפוכות, כך שכל אחת תעמוד מול האות שהיא מחליפה. הש״ך (רפ״ח, ס״ק י״א) מפרש כך את הצופן.

בפנים: שום תוספת

הרמב״ם (שם) מזהיר שמי שכותב בתוך המזוזה שמות מלאכים, שמות קדושים, פסוק או חותמות, הופך מצווה לקמע, חפץ שנועד להגנה, וביטל את המצווה. מותר רק מה שמבחוץ.

ממה להיזהר

• לגלול בכיוון ההפוך. אחרי בדיקה מחזירים את הקלף לגלילה הנכונה, משמאל לימין.
• לגלול חזק מדי. קלף שנגלל בכוח, או שנדחס לבית צר, עלול להיסדק.
• לגלול ולפתוח שוב ושוב. כל פתיחה מיותרת שוחקת את הדיו. אם צריך לבדוק, מוסרים למגיה.