מי חייב במזוזה ומי יכול לקבוע אותה?

החובה לקבוע מזוזה מוטלת על מי שגר בבית, ולא על בעל הנכס. לכן בדירה שכורה השוכר חייב. השולחן ערוך כותב ש"הכל חייבים במזוזה אפילו נשים", ומחנכים גם ילדים לקבוע מזוזות. את הקביעה עצמה יכול לבצע אדם אחר, ולפי ערוך השולחן מי שמברך הוא בעל הבית או אחד מבני הבית.

בקצרה

• מזוזה היא "חובת הדר": החובה על מי שגר בבית (בבא מציעא ק״א ע״ב).
• בדירה שכורה השוכר חייב לקבוע, ולא המשכיר (רצ״א, ב׳).
• נשים חייבות במזוזה, ומחנכים את הקטנים (רצ״א, ג׳).
• אחר יכול לקבוע. לפי ערוך השולחן בעל הבית או בני ביתו מברכים.
• שוכר שעוזב משאיר את המזוזות לדייר הבא.

חובת הדר

בגמרא (בבא מציעא ק״א ע״ב) נאמר: "מזוזה חובת הדר היא". הרמב״ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ה׳, הלכה י״א) מסביר שעל השוכר להביא מזוזה ולקבוע אותה, "מפני שהמזוזה חובת הדר היא ואינה חובת הבית". ערוך השולחן (רצ״א, ב׳) מוסיף שבתים שאדם אינו גר בהם ואינו משתמש בהם פטורים ממזוזה.

לכן מי שיש לו דירה שעומדת ריקה, או דירה שהושכרה לאחר, אינו חייב בה בעצמו. החובה עוברת למי שגר בה בפועל.

שוכר ומשכיר

נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן רצ״א, סעיף ב׳): "השוכר בית מחבירו השוכר חייב לקבוע בה מזוזה ולתקן מקום קביעותה". בסוגריים מובא שם שגם מי ששכר בית בחזקת שיש בו מזוזה, ומצא שאין, אין זה מקח טעות, כלומר אינו יכול לבטל את העסקה בגלל זה.

ביציאה מהדירה

השולחן ערוך (שם) ממשיך: "וכשיצא לא יטלנה בידו". בסוגריים מובא שאם השוכר הראשון מקפיד על הכסף, השוכר הבא משלם לו. אם הבית שייך למי שאינו יהודי, או שהשוכר הבא אינו יהודי, השוכר נוטל את המזוזה ויוצא. מצבים כאלה, וגם חוזה שאוסר קידוח, הם שאלה לרב.

נשים וילדים

"הכל חייבים במזוזה אפילו נשים ועבדים ומחנכין את הקטנים לעשות מזוזה לפתחיהם" (רצ״א, ג׳). כך גם בגמרא (ברכות כ׳ ע״ב), שמונה את המזוזה בין המצוות שנשים חייבות בהן.

הש״ך (רצ״א, ס״ק ד׳) מביא שני טעמים: מזוזה היא מצוות עשה שאין הזמן גרמא, כלומר מצווה שאינה תלויה בזמן מסוים, ונשים חייבות במצוות כאלה. ועוד, בפסוק נאמר "למען ירבו ימיכם", "והנהו נמי בעי חיי", כלומר גם נשים צריכות לחיים.

לכן אישה שגרה לבדה חייבת לקבוע מזוזות בדירתה, ויכולה לקבוע אותן ולברך בעצמה.

מי קובע בפועל ומי מברך

לא חייבים לקבוע במו ידיכם. רבים מזמינים סופר, רב או בעל מקצוע שיקבע את המזוזות, במיוחד כשצריך לקדוח. ערוך השולחן (רפ״ט, ד׳) כותב: "והברכה מברך הבעל הבית אף שאחר קובע. ואם אינו בביתו – מברכת אשתו או אחד מבני הבית שעליהם מוטל החיוב. אבל לא האחר הקובע". בדירה שכורה, לדבריו, "השוכר מברך ולא המשכיר".

מתי לשאול רב

• דירה שהשותפים בה הם יהודים ושאינם יהודים. הרמ״א (רפ״ו, א׳) כותב שבית כזה פטור.
• דירת שותפים, מעונות סטודנטים או דירה מרוהטת לזמן קצר.
• דירת נופש או בית שגרים בו רק לפרקים.