מה ההבדל בין קלף, גויל ודוכסוסטוס?

גויל, קלף ודוכסוסטוס הם שלושה סוגי עור מעובד שהמקורות מבחינים ביניהם לעניין כתיבת סת״ם. גויל הוא העור בעוביו המלא, בלי שפוצל, ואילו קלף ודוכסוסטוס הן שתי השכבות שמתקבלות כשמפצלים את העור לאורך עוביו. לפי ההלכה, ספר תורה נכתב לכתחילה על גויל, תפילין על קלף ומזוזה על דוכסוסטוס. בפועל, רוב הסת״ם המצוי כיום נכתב על מה שמכונה ״קלף״.

בקצרה

• שלושתם עור של בעל חיים טהור, שעובד לכתיבה.
• גויל הוא עור שלם; קלף ודוכסוסטוס הן שתי שכבות של עור מפוצל.
• במקורות: ספר תורה על גויל, תפילין על קלף, מזוזה על דוכסוסטוס.
• תפילין כשרות רק על קלף; ספר תורה ומזוזה כשרים גם על קלף.
• הקלפים שבימינו אינם מפוצלים, ולפי השולחן ערוך דינם כדין קלף.

שלושה סוגי עור

הרמב״ם (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק א׳, הלכה ו׳) מתאר את הכנת הגויל: מסירים את השער מן העור, מולחים אותו, מעבדים אותו בקמח ואחר כך בעפצים (גידולים שמשמשים לעיבוד) או בחומרים דומים שמכווצים את העור ומחזקים אותו.

אם לפני העיבוד מפצלים את העור לאורך עוביו לשתי שכבות, מתקבלות שתי יריעות: שכבה דקה שהייתה סמוכה לשער, ושכבה עבה שהייתה סמוכה לבשר (שם, הלכה ז׳). שתי השכבות האלה הן הקלף והדוכסוסטוס.

איזו שכבה היא הקלף

כאן יש הבדל מעניין בין הפוסקים. לפי הרמב״ם (שם, הלכה ז׳) השכבה שמצד השער נקראת דוכסוסטוס, והשכבה שמצד הבשר נקראת קלף. השולחן ערוך (אורח חיים, סימן ל״ב, סעיף ז׳) מגדיר בדיוק להפך: החלק החיצוני, שבצד השער, נקרא קלף, והפנימי, הדבוק לבשר, נקרא דוכסוסטוס.

לשאלה הזו יש כיום משמעות מעשית מועטה, משום שהקלפים המצויים אינם מפוצלים, כפי שיוסבר להלן.

על מה נכתב כל פריט

בגמרא (שבת ע״ט ע״ב) נאמר שהלכה למשה מסיני — כלומר הלכה שנמסרה בעל פה ואינה כתובה בפסוקים — שתפילין נכתבות על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס. הרמב״ם (פרק א׳, הלכה ח׳) מוסיף שספר תורה נכתב על הגויל, ושיש גם צד קבוע לכתיבה: על הגויל ועל הדוכסוסטוס בצד השער, ועל הקלף בצד הבשר.

מה מעכב ומה רק למצווה

לא כל ההבחנות האלה מעכבות באותה מידה:

• תפילין — נפסק בשולחן ערוך שתפילין נכתבות על הקלף ולא על הדוכסוסטוס ולא על הגויל, בצד הבשר, ו״אם שינה פסול״ (אורח חיים, סימן ל״ב, סעיף ז׳).
• ספר תורה — לפי הרמב״ם (פרק א׳, הלכה ט׳) ספר תורה שנכתב על קלף כשר, אבל על דוכסוסטוס פסול. בשולחן ערוך נפסק שספר שנכתב מקצתו על גויל ומקצתו על קלף פסול (יורה דעה, סימן רע״א, סעיף ד׳).
• מזוזה — מזוזה שנכתבה על קלף או על גויל כשרה, ו״לא אמרו דוכסוסטוס אלא למצוה״ (יורה דעה, סימן רפ״ח, סעיף ו׳; וכן ברמב״ם שם).
• צד הכתיבה — לפי הרמב״ם, הכותב על הקלף בצד השער, או על הגויל ועל הדוכסוסטוס בצד הבשר, פסל (פרק א׳, הלכה ח׳).

ומה מקובל היום

השולחן ערוך כותב ש״קלפים שלנו שאין חולקים אותם יש להם דין קלף״, וכותבים עליהם בצד הבשר. הגירוד של הצד החיצוני נועד רק להחליק את העור (אורח חיים, סימן ל״ב, סעיף ז׳). הרמ״א מוסיף שהקלפים שלנו מובחרים יותר מגויל, כותבים עליהם לכתחילה בצד הבשר, ו״אין כותבין עכשיו על הגויל״ (יורה דעה, סימן רע״א, סעיף ג׳). ולגבי מזוזה הוא כותב: ״וקלפים שלנו כשרים לכל״ (שם, סימן רפ״ח, סעיף ו׳).

לכן הקלף המקובל היום משמש לכל פריטי הסת״ם: ספר תורה, תפילין, מזוזה ומגילה. גויל נדיר בשוק. מי שמעוניין בו לספר תורה צריך לסכם זאת במפורש עם הסופר.

ממה להיזהר

• השם ״קלף״ אינו מעיד על הכשרות. עיבוד לשמה, מקור העור ואיכות העיבוד אינם נראים בעין. ראו מה פירוש ״לשמה״.
• נייר אינו קלף. בגמרא (שבת ע״ט ע״ב) נאמר שמזוזה שנכתבה על נייר פסולה. ״קלף״ מודפס אינו סת״ם כשר, גם אם הוא נראה כך.
• שאלה מעשית על פריט מסוים — הראו אותו למגיה, ובשאלה הלכתית שאלו רב.