מה זו פרשה פתוחה ופרשה סתומה?

פרשה פתוחה ופרשה סתומה הן שני סוגי רווחים שמפרידים בין קטעי התורה. לפי הרמב״ם, פרשה פתוחה מתחילה תמיד בתחילת שורה, ופרשה סתומה מתחילה תמיד באמצע שורה (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ח׳, הלכה ב׳). מקומן של כל אחת מהן נקבע במסורה, וספר תורה ששינה בהן פסול.

בקצרה

• פתוחה מתחילה בראש שורה; סתומה מתחילה באמצע שורה.
• הרמב״ם והרא״ש נחלקו בצורה המדויקת של כל אחת.
• השולחן ערוך מתאר צורה שכשרה לפי שתי השיטות.
• פתוחה במקום סתומה, או להפך, פוסלת את הספר.
• הרמב״ם רשם את כל הפרשיות הפתוחות והסתומות בתורה.

מה ההבדל בפועל

פרשה כאן פירושה קטע בטקסט התורה שמופרד מזה שלפניו ברווח, ולא פרשת השבוע. מקומו של כל רווח כזה נקבע במסורה, ממש כמו האותיות.

• פרשה פתוחה: הקטע הקודם מסתיים, שארית השורה נשארת ריקה, והקטע החדש מתחיל בראש השורה הבאה. אם הקטע הקודם נגמר בסוף שורה, או שנשאר אחריו רק מעט מקום, משאירים שורה ריקה שלמה ומתחילים בשורה שאחריה (רמב״ם, שם, הלכה א׳).
• פרשה סתומה: הרווח נמצא בתוך השורה, והקטע החדש מתחיל אחריו באמצע השורה (שם, הלכה ב׳).

לפי מנהג הסופרים שמביא הרמב״ם, שיעור הרווח בין פרשה לפרשה הוא כמו תשע אותיות (שם, פרק ז׳, הלכה י׳).

מחלוקת הרמב״ם והרא״ש

בשולחן ערוך נכתב ש״בצורת פתוחה וצורת סתומה יש מחלוקת בין הרמב״ם והרא״ש״. לכן הוא מתאר צורה שכשרה לפי שתיהן (יורה דעה, סימן רע״ה, סעיף ב׳):

הרמ״א מוסיף שאם אי אפשר לכוון כך, לא יסור הסופר מדברי הרמב״ם, ״כי עליו סמכו האחרונים״. עם זאת, ספר שלא נכתב לפי שיטת הרמב״ם ״אין לפוסלה״, כי יש גדולים שסוברים אחרת (שם, ברמ״א).

למה זה מעכב

בגמרא נשנה: ״פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה, סתומה לא יעשנה פתוחה״, ומי ששינה, הספר ״יגנז״ (תלמוד בבלי, שבת ק״ג ע״ב). הרמב״ם כותב שמי שטעה בפרשיות, השאיר רווח במקום שאין בו פרשה או לא הפסיק במקום פרשה, כתב ספר פסול, ואין לו תקנה אלא להוציא את כל העמודה שטעה בה (פרק ח׳, הלכה ג׳). שינוי בצורת הפרשיות נמנה גם בין עשרים הדברים שפוסלים ספר תורה (שם, פרק י׳, הלכה א׳).

בשולחן ערוך נפסק כך: פתוחה שעשה אותה סתומה או להפך, ״יגנז״. הרמ״א מביא שיש אומרים שמותר לתקן כמו בשאר טעויות, ״וכן נהגו הסופרים לתקנו״, כל עוד אפשר למחוק בלי לפגוע באחת האזכרות (יורה דעה, סימן רע״ה, סעיף א׳). איך מתקנים בפועל הוא עניין לסופר ולמגיה.

גם בשעת קריאת התורה זו טעות של ממש: המשנה ברורה מונה ״פתוחה במקום סתומה או להיפוך״ בין הטעויות שבגללן מוציאים ספר תורה אחר (סימן קמ״ג, ס״ק כ״ה).

איך יודעים איפה כל פרשה

הרמב״ם כותב שראה ״שיבוש גדול״ בספרים בעניין זה, ולכן רשם את כל הפרשיות הפתוחות והסתומות בתורה. הוא מציין שסמך על ספר הידוע במצרים, שהיה קודם לכן בירושלים ושהגיה בן אשר (פרק ח׳, הלכה ד׳). סופרים ומגיהים עובדים מתוך תיקון, ספר עזר שבו מסומנות הפרשיות.

בסת״ם אחר

• מזוזה: הרווח בין ״שמע״ ל״והיה אם שמוע״ נכתב לכתחילה כפרשה סתומה, ואם נכתב פתוח המזוזה כשרה, מפני ששתי הפרשיות אינן סמוכות זו לזו בתורה (יורה דעה, סימן רפ״ח, סעיף י״ג).
• מגילת אסתר: הרמ״א כותב שכל פרשיותיה סתומות, ואם עשה אותן פתוחות היא פסולה (אורח חיים, סימן תרצ״א, סעיף ב׳).