ממה מורכב ספר תורה — יריעות, גידים ועמודים?

ספר תורה בנוי משלושה רכיבים עיקריים: יריעות קלף שעליהן כתובה התורה, גידים שבהם תופרים את היריעות זו לזו, ושני עמודי עץ, המכונים עצי חיים, שעליהם הספר נגלל. מעליהם באים הכיסוי והעיטורים, מעיל או תיק, שאינם חלק מגוף הספר.

בקצרה

• יריעה היא גיליון קלף, ועליה בין שלוש לשמונה עמודות כתב.
• את היריעות תופרים בגידי בהמה או חיה טהורה, ולא בחוטים רגילים.
• הספר נגלל על שני עמודים, אחד בתחילתו ואחד בסופו.
• בין חומש לחומש משאירים ארבע שורות ריקות.
• כל היריעות צריכות להיות תפורות. יריעה שאינה תפורה מעכבת את הקריאה.

מילה אחת, שתי משמעויות

כשקוראים במקורות, כדאי לשים לב למונחים. מה שנקרא היום עמודה, טור כתב אחד, נקרא בשולחן ערוך וברמב״ם ״דף״. ואילו המילה ״עמוד״ מציינת במקורות את מוט העץ שעליו נגלל הספר, מה שמכונה היום עץ חיים.

היריעות

יריעה היא גיליון קלף אחד, ועליה כמה עמודות כתב. נפסק שאין עושים יריעה בפחות משלוש עמודות ולא ביותר משמונה. היריעה האחרונה יוצאת מן הכלל: בסוף הספר אפשר לעשות עמודה אחת, אפילו של פסוק אחד, ולתפור אותה לשאר היריעות (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רע״ב, סעיף ג׳).

על היריעה מסומנים קווי שרטוט, ולפיהם נקבעים השוליים. השולחן ערוך קובע ארבע אצבעות למטה, שלוש למעלה, שתיים בין עמודה לעמודה, ובין שורה לשורה כמלוא שורה. בין חומש לחומש משאירים ארבע שורות ריקות, והחומש הבא מתחיל בתחילת השורה החמישית (סימן רע״ג, סעיף א׳). הדין של ארבע השורות מופיע כבר בגמרא (בבא בתרא י״ג ע״ב). על שיעורי השוליים כותב הרמב״ם שהם ״למצוה, ואם חסר או הותיר לא פסל״ (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ט׳, הלכה ב׳).

התפירה בגידים

נפסק: ״אין תופרין ספר תורה אלא בגידי בהמה או חיה הטהורים״ (סימן רע״ח, סעיף א׳). גידים הם חוטים שמכינים מגידי בעלי חיים. הרמב״ם כותב שהתפירה בגידים היא ״הלכה למשה מסיני״, ושאם תפר בדבר אחר או בגידי בהמה טמאה, הספר פסול ״עד שיתירה ויחזור ויתפור כהלכה״ (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ט׳, הלכה י״ג).

כמה פרטים מן ההלכה:

• לא תופרים את כל הגובה: משאירים מעט בלי תפירה למעלה ולמטה. הרמב״ם מסביר שזה כדי שהיריעה לא תיקרע באמצע בשעת הגלילה (שם, הלכה י״ד; שולחן ערוך, סימן רע״ח, סעיף א׳).
• תפר שנקרע: אם נקרע רוב התפר שבין שתי יריעות, אבל הן עדיין מחוברות בחמש או שש תפירות חזקות, הספר כשר (סימן רע״ח, סעיף ג׳).
• יריעה לא תפורה: אם יריעה אחת אינה תפורה לספר, אפילו אם היא מונחת עמו, ״אין קורין בו״ (סימן רע״ח, סעיף ד׳).

עצי החיים

נפסק שיש לשים בספר תורה שני עמודים, אחד בראשו ואחד בסופו. את הקלף שנשאר בתחילת הספר ובסופו כורכים על העמודים ותופרים בגידים, ומשאירים שתי אצבעות בין העמוד לעמודת הכתב (סימן רע״ח, סעיף ב׳).

בגמרא מוסבר ההבדל בין ספר תורה לשאר ספרים: ״כל הספרים נגללים מתחלתן לסופן, וספר תורה נגלל לאמצעיתו ועושה לו עמוד אילך ואילך״ (בבא בתרא י״ד ע״א). לכן לספר תורה יש שני עמודים, ואפשר לגלול אותו לכל מקום בלי לגולל את כולו.

הכיסוי והעיטורים

מעיל הוא כיסוי בד, הנהוג בקהילות אשכנז. תיק הוא קופסה קשיחה, הנהוגה בעדות המזרח. הם אינם חלק מכשרות הספר, אבל הרמב״ם מונה תיק שהוכן לספר תורה, את המטפחות ואת הארון בין תשמישי הקדושה, שאין לזרוק אותם, ומוסיף שגם רימוני כסף וזהב שעושים לספר לנוי הם תשמישי קדושה (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק י׳, הלכה ד׳).

ממה להיזהר

• תפר קרוע שלא תוקן: גם אם הספר ״נראה בסדר״, כדאי שסופר יבדוק את התפרים מעת לעת.
• תיקון בחוטים רגילים: לפי הרמב״ם, תפירה שלא בגידים פוסלת עד שיתפרו מחדש.
• יריעה שהופרדה לתיקון ולא נתפרה בחזרה לפני הקריאה.